מקור ברכות ל״ה
1 מַתְנִי׳ כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּירוֹת? עַל פֵּירוֹת הָאִילָן הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״. וְעַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: ״הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״. וְעַל הַיְּרָקוֹת הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים״.
2 גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה׳״, מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. מִכָּאן אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם קוֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ.
3 וְהַאי ״קֹדֶשׁ הִלּוּלִים״ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ חַד דְּאָמַר רַחֲמָנָא אַחֲלֵיהּ וַהֲדַר אִכְלֵיהּ. וְאִידָךְ דָּבָר הַטָּעוּן שִׁירָה, טָעוּן חִלּוּל, וְשֶׁאֵינוֹ טָעוּן שִׁירָה, אֵין טָעוּן חִלּוּל. וְכִדְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים״, אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ, אֱלֹהִים בַּמֶּה מְשַׂמֵּחַ? מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן!
4 הָנִיחָא לְמַאן דְּתָנֵי ״נֶטַע רְבָעִי״. אֶלָּא לְמַאן דְּתָנֵי ״כֶּרֶם רְבָעִי״ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּאִתְּמַר רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי, חַד תָּנֵי ״כֶּרֶם רְבָעִי״, וְחַד תָּנֵי ״נֶטַע רְבָעִי״.
5 וּלְמַאן דְּתָנֵי ״כֶּרֶם רְבָעִי״ הָנִיחָא אִי יָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״וּתְבוּאַת הַכָּרֶם״. מָה לְהַלָּן כֶּרֶם, אַף כָּאן כֶּרֶם. אִייַּתַּר לֵיהּ חַד ״הִלּוּל״ לִבְרָכָה.
6 וְאִי לָא יָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה, בְּרָכָה מְנָא לֵיהּ? וְאִי נָמֵי יָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה, אַשְׁכְּחַן לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן?
7 הָא לָא קַשְׁיָא, דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר: כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ, כְּשֶׁהוּא רָעֵב — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
8 אַשְׁכְּחַן כֶּרֶם, שְׁאָר מִינִין מִנַּיִן?
9 דְּיָלֵיף מִכֶּרֶם: מָה כֶּרֶם דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה — טָעוּן בְּרָכָה.
10 אִיכָּא לְמִפְרַךְ: מָה לְכֶרֶם שֶׁכֵּן חַיָּיב בְּעוֹלֵלוֹת!
11 קָמָה תּוֹכִיחַ. מָה לְקָמָה שֶׁכֵּן חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה!
12 כֶּרֶם יוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין: לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן: דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה — טָעוּן בְּרָכָה.
13 מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בּוֹ צַד מִזְבֵּחַ. וְאָתֵי נָמֵי זַיִת דְּאִית בֵּיהּ צַד מִזְבֵּחַ.
14 וְזַיִת מִצַּד מִזְבֵּחַ אָתֵי? וְהָא בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ ״כֶּרֶם״, דִּכְתִיב ״וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת״. אָמַר רַב פָּפָּא: ״כֶּרֶם זַיִת״ אִקְּרֵי, ״כֶּרֶם״ סְתָמָא לָא אִקְּרֵי.
15 מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד מִזְבֵּחַ! אֶלָּא, דְּיָלֵיף לַהּ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין: מָה שִׁבְעַת הַמִּינִין דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה טָעוּן בְּרָכָה.
16 מָה לְשִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בְּבִכּוּרִים? וְעוֹד: הָתִינַח לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן?
17 הָא לָא קַשְׁיָא דְּאָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר: כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ, כְּשֶׁהוּא רָעֵב — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
18 וּלְמַאן דְּתָנֵי ״נֶטַע רְבָעִי״, הָא תִּינַח כֹּל דְּבַר נְטִיעָה. דְּלָאו בַּר נְטִיעָה, כְּגוֹן בָּשָׂר בֵּיצִים וְדָגִים מְנָא לֵיהּ? אֶלָּא סְבָרָא הוּא: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה.
19 תָּנוּ רַבָּנַן: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה. וְכׇל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? — יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם.
20 יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם?! מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הָא עֲבַד לֵיהּ אִיסּוּרָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם מֵעִיקָּרָא וִילַמְּדֶנּוּ בְּרָכוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מְעִילָה.
21 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִילּוּ נֶהֱנָה מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״. רַבִּי לֵוִי רָמֵי: כְּתִיב ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, וּכְתִיב ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״! לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם בְּרָכָה,
22 כָּאן לְאַחַר בְּרָכָה.
23 אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִילּוּ גּוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאוֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״. וְאֵין ״אָבִיו״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ״, וְאֵין ״אִמּוֹ״ אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״.
24 מַאי ״חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: חָבֵר הוּא לְיָרׇבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁהִשְׁחִית אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
25 רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמֵי: כְּתִיב ״וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְגוֹ׳״.
26 לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.
27 תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? — לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ — יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ — הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
28 רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״.
29 אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן.
30 אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, בְּיוֹמֵי נִיסָן וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי לָא תִּתְחֲזוֹ קַמַּאי, כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּטַּרְדוּ בִּמְזוֹנַיְיכוּ כּוּלָּא שַׁתָּא.
31 אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תּוֹרָתָן קֶבַע וּמְלַאכְתָּן עֲרַאי, זוֹ וָזוֹ נִתְקַיְּימָה בְּיָדָן. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּן קֶבַע וְתוֹרָתָן עֲרַאי, זוֹ וָזוֹ לֹא נִתְקַיְּימָה בְּיָדָן.
32 וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר, דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ גַּגּוֹת, דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת, דֶּרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת, כְּדֵי לְפׇטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת״.
33 וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חָצֵר קוֹבַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ״.
34 חוּץ מִן הַיַּיִן וְכוּ׳: מַאי שְׁנָא יַיִן? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִשְׁתַּנִּי לְעִלּוּיָא אִשְׁתַּנִּי לִבְרָכָה, וַהֲרֵי שֶׁמֶן, דְּאִשְׁתַּנִּי לְעִלּוּיָא וְלָא אִשְׁתַּנִּי לִבְרָכָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁמֶן זַיִת מְבָרְכִין עָלָיו ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״.
35 אָמְרִי: הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר. הֵיכִי נְבָרֵיךְ? נְבָרֵיךְ ״בּוֹרֵא פְּרִי הַזַּיִת״ — פֵּירָא גּוּפֵיהּ ״זַיִת״ אִקְּרִי.
36 וּנְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ ״בּוֹרֵא פְּרִי עֵץ זַיִת״? אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא: חַמְרָא — זָיֵין, מִשְׁחָא — לָא זָיֵין.
37 וּמִשְׁחָא לָא זָיֵין? וְהָתְנַן הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן — מוּתָּר בַּמַּיִם וּבַמֶּלַח. וְהָוֵינַן בַּהּ: מַיִם וּמֶלַח הוּא דְּלָא אִקְּרִי ״מָזוֹן״, הָא כׇּל מִילֵּי אִקְּרִי ״מָזוֹן״.
38 נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, דְּאָמְרִי אֵין מְבָרְכִין ״בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת״ אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד. וְאָמַר רַב הוּנָא: בְּאוֹמֵר ״כׇּל הַזָּן עָלַי״.
39 אַלְמָא מִשְׁחָא זָיֵין! אֶלָּא, חַמְרָא סָעֵיד, וּמִשְׁחָא לָא סָעֵיד. וְחַמְרָא מִי סָעֵיד? וְהָא רָבָא הֲוָה שָׁתֵי חַמְרָא כׇּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְפִסְחָא כִּי הֵיכִי דְּנִגְרְרֵיהּ לְלִבֵּיהּ וְנֵיכוֹל מַצָּה טְפֵי? טוּבָא — גָּרֵיר, פּוּרְתָּא — סָעֵיד.
40 וּמִי סָעֵיד כְּלָל?! וְהָכְתִיב: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד וְגוֹ׳״ — נַהֲמָא הוּא דְּסָעֵיד חַמְרָא לָא סָעֵיד! אֶלָּא, חַמְרָא אִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי: סָעֵיד וּמְשַׂמַּח. נַהֲמָא מִסְעָד סָעֵיד, שַׂמּוֹחֵי לָא מְשַׂמַּח.
41 אִי הָכִי נְבָרֵיךְ עֲלֵיהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת! לָא קָבְעִי אִינָשֵׁי סְעוֹדְתַּיְיהוּ עִלָּוֵיהּ.
42 אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: אִי קָבַע עִלָּוֵיהּ סְעוֹדְתֵּיהּ מַאי? אָמַר לֵיהּ: לִכְשֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר אִי הָוֵי קְבִיעוּתָא. הַשְׁתָּא מִיהָא בָּטְלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כׇּל אָדָם.
43 גּוּפָא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁמֶן זַיִת מְבָרְכִין עָלָיו ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּקָא שָׁתֵי לֵיהּ מִשְׁתָּא — אוֹזוֹקֵי מַזִּיק לֵיהּ. דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹתֶה שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַסָּךְ שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וּמְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ.
44 אֶלָּא דְּקָא אָכֵיל לֵיהּ עַל יְדֵי פַּת. אִי הָכִי, הָוְיָא לֵיהּ פַּת עִיקָּר וְהוּא טָפֵל. וּתְנַן, זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁהוּא עִיקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה — מְבָרֵךְ עַל הָעִיקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה! אֶלָּא דְּקָא שָׁתֵי לֵיהּ עַל יְדֵי ״אֲנִיגְרוֹן״, דְּאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: ״אֲנִיגְרוֹן״ — מַיָּא דְסִלְקָא, ״אַנְסִיגְרוֹן״ — מַיָּא
פירוש פתח עינים על ברכות ל״ה
1 ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה. מקשים אמאי לא תקון רבנן בורא פרי הארץ. ובקונטריס שיורי ברכה סימן ר"ג כתבתי בעניותי בזה. ועוד אפשר לומר במ"ש רז"ל בילקוט משלי סימן תתקמ"ג דאדמה נקראת על שם שממנה נברא אדם וארץ נקראת על שם שרצין בה בני אדם ע"ש א"כ נמצא דשם אדמה קודם לשם ארץ דאדמה על שם שממנה נברא אדם והא הוה ברישא ואח"ך צודק שם ארץ בהיות בני אדם בעולם שרצין בה ומשו"ה תקנו בורא פרי אדמה:
2 רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים. ובגמרא אמרו דבזרעים נמי מצריך רבי יהודה לומר בורא מיני זרעים. אבל בפירות לרבי יהודה אינו אומר בורא מיני פירות דבדשאים וזרעים איכא שאינן ראוים למאכל אדם אבל הפירות כולם ראויות למאכל אדם. תוספות ישנים כ"י:
3 מנין שאין אומרים שירה אלא על היין וכו' כתבו התוס' פי' אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח וכו' אבל ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל דבשחיטת פסחים עכ"ל וכן כתבו בפסחים דף ס"ד וכן כתב רש"י בסוגיין שאין אומרים הלויים שיר של קרבן במקדש אלא על היין כשמנסכין נסכי מזבח עכ"ל וכ"כ בפירוש המקרא על פסוק המשמח אלהים ואנשים ע"ש. וזה לי רבות בשנים ששמעתי מקשים דכפי דבריהם דרשב"ן לא איירי אלא באכילת מזבח מאי פריך הש"ס בערכין דף י"א ע"א על מאי דאמר רב מתנה דבכורים טעונים שירה ומותיב ליה מרשב"ן דאין השירה אלא על היין הלא רשב"נ לא איירי אלא באכילת מזבח אבל משכחת לה שירה בלא יין. ואפשר לומר דמאי דפריך הש"ס בערכין היינו לרב מתנה דאיהו יליף עיקר שירה מן התורה מקרא דאשר לא עבדת בשמחה ואיהו ניהו דיליף לבכורים דטעונים שירה אתיא טוב טוב מאשר לא עבדת בשמחה ובטוב וא"כ לרב מתנה רחמנא אמר ושמחת בכל הטוב לומר דטעונים שירה כעיקר שירה הרמוזה בקרא דאשר לא עבדת ומאחר שכן נילף מבכורים דאינן על היין ואמרי שירה מעיקר קרא דשירה מן התורה. ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' בערכין עמ"ש רש"י שם בדברי רב מתנא שאמר מנין לבכורים שטעונים שירה שאומרים ארוממך כדתנן פ"ג דבכורים. דאמאי לא פריך לרשב"ן ממשנת פ"ג דבכורים. ולפי האמור ניחא דלא פריך על רשב"נ ממתני' דאשכחן כמה שירות שלא על היין כהלל דשחיטת פסחים ושיר דשתי תודות ושיר דמלחמה כמ"ש התוס' ישנים בכ"י ובתוס' דידן בפסחים וגם הא דבכורים כאינך ומאי דקאמר רשב"ן הוא שיר דאכילת מזבח וכו'. אמנם קושית הש"ס על רב מתנה דיליף עיקר שירה מאשר לא עבדת ומיניה בג"ש יליף שירה לבכורים לדידיה קשה דנילף מבכורים דאתו מקרא דעיקר שירה: וראיתי בלקוטי מהר"ר בצלאל ז"ל כ"י למס' ערכין שכתב בסוגיא הנזכר משם הרא"ש בתוספותיו וז"ל פירש"י דתנן החליל מכה וכו' וליתא אלא שיר דהכא בשעת תנופה שהיא עבודה כבכורים ודהתם מיד כשהגיעו לעזרה עכ"ל ואפשר לומר דהכי שיטת הש"ס אליבא דהרא"ש דרשב"נ סבר דאין אומרים שירה בשעת עבודה אלא על היין אבל שלא בשעת עבודה מצו למימר שירה בלא יין ופריך לרב מתנה דאמר דבכורים טעונים שירה בשעת עבודה דידהו שהוא שעת תנופה דהא ארשב"נ אמר רבי יונתן דבשעת עבודה אין אומרים שירה אלא על היין. ודברי התוס' דהתם בערכין יש לדקדק בהם אין כאן מקומו ואחר זמן רב שכתבתי זה לי עשרים שנה נדפס ספר חקרי לב לעמית בתורה הרב כמהר"י חזן נר"ו ושם ראיתי מידי עוברי שהביא קושיא הנזכר משם הרב מהר"י אלבעלי זלה"ה והפליא עצה הגדיל תושיה וכמדתו לכל רוח חכמה. ולעת כזאת לא פניתי להתבסם מתורתו:
4 כרם זית אקרי כרם סתמא לא איקרי. פשטיה דקרא ועד כרם וזית וכן לשון המקרא שמחסר וא"ו כמו שמש ירח עמד זבולה וכן ראובן שמעון וכן תרגם יונתן עד כרמיא ועד זתיא. תוספות ישנים כ"י. ועיין ברד"ק: ודע דהא דאמרינן הכא כרם זית אקרי וכו' הכי אמרינן כיוצא בזה בכמה דוכתי והקשה רבינו מהר"י רוזאניס מפרק כיסוי הדם דלכאורה הוא סברת ב"ש גבי כסוי וב"ה פליג ומינה הביא ראיה מהר"י קולון שרש ך' והאריך הרב בזה בספר מוצל מאש סי' ז' ובסי' ח' שקיל וטרי על דבריו הרב מהר"י אלפאנדארי ע"ש ובמקום אחר כתבתי קצת בזה בס"ד:
5 כאן בזמן שישראל עושים רצונו וכו' עמ"ש התוס' וסוף דבריהם שנתחבטו בהם המפרשים בתוס' ישנים כ"י יש דבור זה וסיום זה ליתיה. ובתנחומא פ' נח מפרש פרשת והיה אם שמוע במקיימי מצות ואינם עוסקים בתורה ע"ש ודוק. שוב ראיתי להרב עיון יעקב לקמן שפירש כן מדנפשיה ולא זכר שהוא מפורש ברז"ל בתנחומא:
6 רשב"י אומר אפשר אדם חורש וכו'. הרב עיון יעקב במנחות דף צ"ט ומופת הדור מהרח"א ז"ל הקשו דמחלפא שיטתייהו דרשב"י ורבי ישמעאל הכא ממ"ש אינהו גופייהו במנחות. ואני בעניי עמדתי על זה בספר הקטן ברכי יוסף י"ד סי' רמ"ו דין א'. ומריש הוה אמינא התם דההיא דפ' שתי הלחם ר"י בשם רשב"י הוא רבי שמעון בן יהוצדק וכן הביא הגירסא הרב שפתי כהן ע"ש. ועתה ראיתי לגאון רב אחא בשאלתות פ' ואתחנן דמייתי הגירסא רבי יוחנן בשם ר' יהושע בן יהוצדק אפילו קרא ק"ש שחרית וערבית וכו' ע"ש:
7 הראשונים עשו תורתן קבע וכו' מהכא משמע ליה לרבינו אלחנן דלא כר"ת שפירש יפה ת"ת עם דרך ארץ שדרך ארץ עיקר ובתוספות ישנים כ"י כאן האריכו בזה. וכמעט כל דבריהם הם בתוספות ישנים סוף יומא ובהגהות מיימוניות פ"ג דתלמוד תורה. ועיין מ"ש הר"ש פ"ז דטהרות ומ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תכ"ג בס"ד:
8 דרך טרקסמון. כתבו תוס' ישנים כ"י פי' דרך שער וטרק מצינו לשון סגירה כמו טרוקו גלי וכן אמה טרקסין ויש גורסים טרכסמון והיא היא. ובערוך פי' טרכסמון ירק ור"ל דרך ירק כלומר שזהו דרך פני הבית כמו שמכניסין ירק שאינו חייב במעשר ואין נ"ל שאין זה לשון תלמוד ואפילו היה בלשון תלמוד דרך ירק אין זה נכון דלמה לא נקט שער או בית. דמי סני ליה למנקט דרך שער או דרך פני הבית ומה משל הוא לתלותו בירק ועוד דירק נמי חייב במעשר מדרבנן עכ"ל ומ"ש וטרק מצינו לשון סגירה אינו מיושב דא"כ הכא גבי טרקסמון שהוא דרך שער לא שייך לשון סגירה. ובגיטין דף פ"א כתבו התוס' גם כן טרקסמון לשון שער כמו טרוקו גלי וצריך ביאור דטרוקו גלי אינו ענין דאין טרוקו לשון שער אלא פירושו סגורו. ורש"י ז"ל שם פי' דרך ליכנס לפנים. וביומא דף נ"ב פירש"י שם טרק לשון כניסת פנים. והריטב"א בחידושיו ליומא שם פירש טרק בלשון יוני חוץ סין לשון פנים. והתוס' בגיטין השיגו גם כן על הערוך ע"ש ולשון תוס' ישנים דסוגיין הנז' הוא מבורר ומיושב טפי. ועיין במעריך:
9 וחמרא מי סעיד והא רבא הוה שתי וכו' ומי סעיד כלל והכתיב ויין ישמח וכו' הא דלא פריך תיכף מהכתוב מקמיה דפריך מרבא אפשר לומר דהקושיא מרבא עדיפא ליה דמרבא שמעינן דלא מסתייה דלא סעיד אלא דגריר נמי. ותו דמקרא יש לדחות דלא סעיד כל כך כמו לחם ומשו"ה פריך מרבא. וכי משני טובא גריר פורתא סעיד הדר אקשיה ליה מקרא דפשטיה משמע דנהמא סעיד חמרא לא סעיד ופריק חמרא אית ביה תרתי וכו' כלומר דהכתוב מילתא פסיקתא נקט דמשמח דאלו סעיד אינו כששותה הרבה. ולשיטת הרב ב"ח א"ח סי' תע"א שפירש לדעת הטור דמ"ש טובא גריר פורתא סעיד ר"ל שטבע היין לגרור הרבה ולסעוד מעט ניחא טובא לשון ומי סעיד כלל וא"ש מאי דפריך מקרא דלפי פשט הש"ס דכי שתי פורתא דוקא סעיד מאי פריך מקרא הרי מאי דסעיד לאו מילתא פסיקתא הוא. אמנם כבר האחרונים דחו פירושו דאינו במשמע פורתא סעיד טובא גריר ע"ש.
10 אי הכי נבריך עליה ג' ברכות וכו' אע"ג דבשילהי פרקין אמרו דלרבנן ארץ הפסיק וברכת קאי אלחם לחוד מ"מ כיון דאמר דיין טפי עדיף מלחם מסתברא דנבריך עליה דלא הפסיק ארץ אלא למעוטי שאר מינין דלא סעדי כלחם ומ"ש בזה הרב מהר"א נבון ומורי הרב נחפה בכסף א"ח סי' ב' עמדתי על דבריהם בעניותי בקונטריס מחזיק ברכה א"ח סימן ר"ח עש"ב בס"ד: